יום שני, 2 בפברואר 2015

פרשת יתרו יום ג'

מקרא

שמות פרק יח

(כה) וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:
(כו) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:
(כז) וַיְשַׁלַּח לשון לויה[1] מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ: פ

שמות פרק יט

(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוא חודש סיון[2] בַּיּוֹם הַזֶּה ראש חודש סיון[3] בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:
(ב) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי נסיעתם מרפידים היתה בכונת באם אל מדבר סיני, אשר שם הר האלהים, כי ידעו ששם יעבדוהו, כאמרו תעבדון את האלהים על ההר הזה[4] וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד ופניהם אל מול[5] הָהָר מיד שבאו אל מדבר סיני חנו במדבר בראותם ההר מנגד, ולא המתינו עד שיכנסו בו אל מקום טוב לחנות שם, אבל חנו במדבר או בחורב שהוא מקום חורב שממה לפני ההר[6]:
(ג) מיום בואם אל הר סיני כסה הענן את ההר ושם כבוד ה', וזהו שכתוב (להלן כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, קודם מתן תורה  וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים כי עלה אל קצה ההר להזדמן לפניו, ולא בא אל הערפל אשר שם האלהים[7] והכין עצמו לנבואה[8] וַיִּקְרָא אֵלָיו יְקֹוָק מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב אלו הנשים וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אלו הגברים[9]:
(ד) תחילת דברי שליחותו ביאר להם ענין ההשגחה שהוא עיקר התורה כי כאשר יאבד הקב"ה אומה בעוונם ויציל אומה אחרת בזכותם הנה זה ממופתי ההשגחה ומעיקרי העונש והשכר[10] אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם עשרת המכות וטביעתם בים סוף[11] וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים העברתי אתכם את הים ביבשה כנשרים שעוברים ימים במעוף כנפיהם גם שלא הוזקתם כדכתיב כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף[12] וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי אל ההר הזה ששכינתי שורה בו[13] ומוכן הוא לנבואה[14]:
(ה) וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי לקבל עליכם התורה והמצוה[15] וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי הברית שיכרות משה עמהם אחר מתן תורה, כמו שנאמר (להלן כד, ח) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם[16]. והברית אשר כרת את אבותיכם להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם (בראשית יז, ז)[17] וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו כוונת הבריאה, כאמרם ז"ל (אבות) חביב אדם שנברא בצלם מכל מקום אתם תהיו לי חביבים ויקרים מכולם[18] כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ ולא בחרתי באומה ולשון כי אם בכם:
(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים מלכים ושרים וְגוֹי קָדוֹשׁ לדבקה באל הקדוש, כמו שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' (ויקרא יט ב)[19] אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם שהם חכמיהם ושופטיהם, כי להם הבחירה, ושם לפניהם כל הדברים האלה במעמד כל העדה וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק שאמר להם הנה נתתי לפניכם הדברים, בחרו לכם היום אם תעשון כן כמו שאמר ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (דברים ל טו) וכן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (להלן כא א), שיאמרו שאם יבחרו ויקבלו עליהם לעשותם[20]:
(ח) וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק נַעֲשֶׂה הודו וקבלו עליהם עול התורה והמצוות ועשו כן ברצונם[21] וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק נתכוין בזה לפאר לרומם עם בני ישראל על כמה בחינות טובות, אשר תגיד אופן התשובה, ולזה החזיר משה הדברים לפני ה', על דרך אומרו (שמואל ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד[22]:
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן הוא הערפל אשר שם האלהים (להלן כ כא), והכל רואין ומכירין כן, כמו שאמר ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל (להלן כד יז)בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י) וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב (במדבר יב ו -ח) אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו[23] וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק כאשר שמע תקנת קונו למען יאמינו באמתות נבואתו, הרגיש בספק העם והגיד דבריהם, בחשבו שהטעם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ולא אמרו כן נעשה בלבד, היה מפני שהיו מסופקים אם היתה נבואת משה באופן זה דברי ה' או על ידי מלאך, ושאולי אם יקבלו עליהם דברי מלאך ידקדק עליהם כחוט השערה, ולא יסלח, כאמרו כי לא ישא לפשעכם ובכן אמרו שלא יעשו זולתי דברי ה' בלבד[24]:

נביא

שופטים פרק כ

(לה) וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת בִּנְיָמִן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִיתוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבִנְיָמִן בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וּמֵאָה אִישׁ כָּל אֵלֶּה שֹׁלֵף חָרֶב:
(לו) וַיִּרְאוּ תחלה בעת יצא האורב בְנֵי בִנְיָמִן כִּי נִגָּפוּ והיה דעתם לחזור אל העיר וַיִּתְּנוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל מָקוֹם לְבִנְיָמִן שהמחנה שעמדה נגדו בצפון התחילו לנוס שנית, וספר מדוע עשו זאת כִּי בָטְחוּ אֶל הָאֹרֵב אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶל הַגִּבְעָה הוא אורב אחר שהיה בצד דרום שהיה מוכן להרוג את יושבי העיר היה המדובר ביניהם שעת יכו כל אנשי העיר יציתו את העיר באש, ובעת שיראו ישראל משאת העשן יהפכו אל בנימין ויסגירו אותם מכל צד כמו שיבואר:
(לז) וְהָאֹרֵב הֵחִישׁוּ וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגִּבְעָה וַיִּמְשֹׁךְ הָאֹרֵב וַיַּךְ אֶת כָּל הָעִיר לְפִי חָרֶב:
(לח) וְהַמּוֹעֵד הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם הָאֹרֵב היה המדובר ביניהם שעת יכו כל אנשי העיר יציתו את העיר באש, ובעת שיראו ישראל משאת העשן יהפכו אל בנימין ויסגירו אותם מכל צד כמו שיבואר הֶרֶב הרבהלְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת עמוד הֶעָשָׁן מִן הָעִיר:
(לט) כאן חוזר איך גרמו לבנימין ליפול במארב וַיַּהֲפֹךְ הפך עורך ועשה עצמו בורח אִישׁ יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה וּבִנְיָמִן הֵחֵל לְהַכּוֹת חֲלָלִים בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ כִּי אָמְרוּ אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא לְפָנֵינוּ כַּמִּלְחָמָה הָרִאשֹׁנָה:
(מ) וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה לַעֲלוֹת מִן הָעִיר עַמּוּד עָשָׁן וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו וְהִנֵּה עָלָה עשן משריפת העיר שנשרפה-  כְלִיל הָעִיר הַשָּׁמָיְמָה:
(מא) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ פניו אל בנימין להכותו וַיִּבָּהֵל אִישׁ בִּנְיָמִן כִּי רָאָה כִּי נָגְעָה עָלָיו הָרָעָה:
(מב) וַיִּפְנוּ לִפְנֵי אִישׁ יִשְׂרָאֵל וברחו אֶל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְהַמִּלְחָמָה עדת ישראל שנלחמים בהם הִדְבִּיקָתְהוּ השיגו אותם וַאֲשֶׁר מֵהֶעָרִים מי אשר בא מערי בנימן אל דרך המדבר להציל את מי מהם, היו ישראלמַשְׁחִיתִים אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ בתוך אלו הנלחמים:
(מג) כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן ע"י ששמו אורב סביבו הִרְדִיפֻהוּ הפכו את בני בנימין לרודף ע"י שעשו עצמם ניגפים בפניו אבל לבסוף מְנוּחָה הִדְרִיכֻהוּ דרכו את מקום מנוחתו כיון שהציתו את עריו והכוהו עַד נֹכַח הַגִּבְעָה מִמִּזְרַח שָׁמֶשׁ:
(מד) וַיִּפְּלוּ מִבִּנְיָמִן שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל:
(מה) וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ בני בנימין הַמִּדְבָּרָה אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן וַיְעֹלְלֻהוּ התחבאו בַּמְסִלּוֹת בדרך הכבושה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ ישראלים וַיַּדְבִּיקוּ אַחֲרָיו עַד גִּדְעֹם וַיַּכּוּ מִמֶּנּוּ מבני בנימין אַלְפַּיִם אִישׁ:
(מו) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים מִבִּנְיָמִן עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא אֶת כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי חָיִל:
(מז) וַיִּפְנוּ וַיָּנֻסוּ הַמִּדְבָּרָה הנשארים מהם אשר נמלטו אֶל סֶלַע הָרִמּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּשְׁבוּ בְּסֶלַע רִמּוֹן אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:
(מח) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל שָׁבוּ אֶל ערי בְּנֵי בִנְיָמִן וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב מֵעִיר מְתֹם עד שתמו עַד בְּהֵמָה עַד כָּל הַנִּמְצָא גַּם כָּל הֶעָרִים הַנִּמְצָאוֹת שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ: פ




כתובים

תהילים פרק פג

(ו) כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ להשכיח את שם הקב"ה בעקבות הכחדת עמ"י גם לא יהיה זכר להקב"ה בְּרִית יִכְרֹתוּ: (ז) אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים: (ח) גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹרשמות עמים: (ט) גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ עֵזֶר לִבְנֵי לוֹט סֶלָה: (י) עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן  שנפלו בידי גדעון ו- כְּסִיסְרָא כְיָבִין שנשטפו בְּנַחַל קִישׁוֹן בימי ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה: (יא) נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאר במלחמת מדין או מלחמת ברק הָיוּ דֹמֶן זבל ואשפה לָאֲדָמָה: (יב) שִׁיתֵמוֹ שים את נְדִיבֵמוֹ נכבדיהם כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע שהיו שרי מדין ונהרגו כָּל נְסִיכֵמוֹ: (יג) אֲשֶׁר אָמְרוּ הגוים שנאמרו למעלה נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים ביהמ"ק: (יד) אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ שים אותם כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ כצמח יבש המתגלגל לִפְנֵי רוּחַ: (טו) כְּאֵשׁ תִּבְעַר יָעַר שהכל נשרף כי העצים סמוכים זה לזה וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִיםכי מצויה שם רוח שתלבה את האש: (טז) כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ רוח חזקה תְבַהֲלֵם: (יז) מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן בזיון וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְקֹוָק כי אז יתחרטו על מעשיהם: (יח) אפילו ש- יֵבֹשׁוּ זה לא יעזור להםוְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי עַד וְיַחְפְּרוּ ויכלמו עד ש -וְיֹאבֵדוּ: (יט) וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה שִׁמְךָ יְקֹוָק לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ:

תהלים פרק פד

פרק זה נכתב על חורבן ביהמ"ק והציפיה לגאולה
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: (ב) מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ כמה אהובות וחביבות משכנותיך יְקֹוָק צְבָאוֹת: (ג) נִכְסְפָה עניין תאווה וכיסופין וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת יְקֹוָק לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ יתפללו אֶל אֵל חָי:




משנת ההלכה

בדיקת תולעים בפירות ט"ו בשבט

       א.       מכיון אנשים קונים פירות יבשים אגוזים ופירות קיץ מיובאים יש לשים לב לפירות בעלי נגיעות גבוה ולפירות בעלי נגיעות נמוכה או בינונית

        ב.        אגוזי מלך: לאחר פתיחת הקליפה יש לבדוק בין קפלי האגוז הימצאות קורי משי פירורים רבים או סימני כירסום המעידים על פרי נגוע שאין לאוכלו

         ג.         פירורים שניכר שבאו מחמת שפשוף האגוזים זה בזה אינם עילה לחשש נגיעות בתולעים

        ד.        אגוזים שונים ושקדים: הבדיקה כנ"ל ויש לבדוק כמו כן שאין חורים או נקבים על פני משטח האגוז\שקד

       ה.       אגוזי פקאן: אין חשש נגיעות והמהדר יבדוק קלות מהימצאות סימנים כנ"ל

         ו.         אגוזי קשיו: תלוי ברמת טריותם ולפיכך יש לבדוק את הטריים מאד כ10 אגוזים על ידי חצייתם ולחפש סימנים לכירסום או אבקה, פירורים חומיםהנם בדרך כלל שאריות מהקליפה, אם אינם מאד טריים יש לבדוק כ10% מהאגוזים נמצאו סימני יש לבדוק כל אגוז ואגוז

         ז.         אגוזי בונדוק לוז: נגיעותם כנ"ל בודקים מצידו החיצוני לסימני כרסום נקבים וכדומה חוצים מספר אגוזים ובודקים כנ"ל (החלל הכהה במרכז הפרי אינו סימן לנגיעות אלא הרי הוא מגוף הפרי

       ח.       אגוזי קשיו: נגיעותם כנ"ל חוצים ובודקים מספר אגוזים

        ט.        משמש מיובש: טוב לשטוף את הפרי קודם חוצים את המשמש ובודקים למול מקור אור משני צידיו נמצא גוף זר יש לבדוק היטב שאינו חרק או תולעת כתמים אדומים הנמצאים על המשמש אינם סימנים לנגיעות

         י.         לעדער: אם אינו ארוז יש לבדקו אל מול מקור אור לבדוק שלא נדבקו בו חרקים ארוז: אין חשש אמנם המהדר יבדוק  כנ"ל

      יא.     צימוקים: יש שכתבו שנגיעותם גבוהה מאד ועדיף שלא לאוכלם אמנם נהגו להתיר על ידי שיבדוק שאין הצטברות פירורים בצידי האריזה ועל גבי הצימוקים ואז לוקחים קומץ צימוקים ולאחר שטיחתם לשכבה דקה מתבוננים האם דבוקים עליהם חרקים אמנם עדיף להשרותם במים פושרים עם סבון כלים כמה דקות ולערב ואם יש חרקים הם יצופו

      יב.      צימוקים בהירים: כנ"ל אמנם אם שיטח קומץ מהם ובדק והרי הם שלמים ללא שום נקודות הרי הם בחזקת נקיים

       יג.       תאנים טריות: קשה מאד לבודקם ומי שאינו בקי בכך עדיף להמנע מהם

      יד.      תאנים מיובשות: נגיעות גבוהה מאד ולכן יש לקנות רק טריים מאד שנראים עסיסיים ולא יבשים מאד שוטפים את התאנה גם סביב העוקץ חוצים לשנים ומותחים את התאנה ובודקים אל מול מקור אור שאין חורים או נקבים ולאחר מכן בודקים מקרוב אל מול מקור אור חזק שהגרגירים בתאנה הנם עגולים לגמרי ואינם נעים ואין בהם שינוי נמצא שינוי יש לחשוש לנגיעות נצמא צבע שחור בתוכם שאינו דבש התאנה יש לחשוש לנגיעות וכן אם יש הרבה קמח על פני התאנה יש לחשוש לנגיעות ואין לאכלם

      טו.      נבדקו מספר תאנים ונמצאו נקיות אפשר לאכול את שאר החבילה בבדיקה שיטחית אל מול האור




[1] חזקוני
[2] רבינו בחיי
[3] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[4] ספורנו
[5] הכתב והקבלה
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] ספורנו
[9] ת"י רש"י
[10] רבינו בחיי
[11] אבע"ז רבינו בחיי
[12] רשב"ם
[13] רמב"ן
[14] ספורנו
[15] ספורנו
[16] אבע"ז
[17] רמב"ן
[18] ספורנו
[19] רמב"ן
[20] רמב"ן
[21] רבינו בחיי
[22] אור החיים
[23] רמב"ן ועיי"ש עוד שכתב "וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה כא), לומר הנה נתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ אלהים, ומעתה קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה ושמע כל אשר אמר ה' אלהינו ושמענו מפיך ועשינו, שכבר נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים".
[24] ספורנו

יום ראשון, 1 בפברואר 2015

פרשת יתרו יום ב'

מקרא

שמות פרק יח

(יג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת לפי הפשט ממחרת יום הסעודה כי ביום הסעודה היה טרוד לכבוד חותנו ולא היה לו פנאי לישב בדין עד למחרתו[1] ומדרש רבותינו שהיה זה אחר יום הכפורים שלאחר מתן תורה שהיה מחרת רידתו מן ההר ולא ממש מחרתו אלא בימים שאחריו[2] וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב שלא יכול להספיק לבדו, ודן כל היום ולא הפסיק, ולא זז עד חשיכה[3]:
(יד) וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם כי דבר קשה היה עושה להם, שהיו ממתינין דיניהם כל היום, ופעמים לא היו יכולין לבא לפניו מפני האחרים[4] וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ בעסקי הצבור וְכָל הָעָם הצריכים לאיזו סבה להקריב משפטם אליך צריכים להמתין ו -[5] נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:
(טו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני. אחד - כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו[6]:
(טז) ועוד שאני שופט אותם כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ ועוד שאני מלמדם תורה[7] וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו:
(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
(יח) נָבֹל תִּבֹּל לשון חלשות, כמו "והעלה נבל" גַּם אַתָּה שלא תוכל לסבול גַּם הָעָם הַזֶּה שלא יוכלו לסבול, שיעמדו כל היום להמתין על דינם אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ ויש לפרש - "נבל תבול", לשון עירבוב, כמו "ונבלה שם שפתם", שמתבלבל אתה והן, שכל אחד צועק לך - "שמעני אדוני" וזה צועק ואין אתה יודע למי תענה, והם אינם יודעים למי ידברו[8]:
(יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ אתן לך עצה וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ אמר לו צא המלך בגבורה[9] הֱיֵה אַתָּה לָעָם לשבת באהל מועד מזומן לפניו לדורשו, ולא יהיה זה במקום המשפט מוּל הָאֱלֹהִים להתפלל אליווְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים שיבקשו אֶל הָאֱלֹהִים:
(כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן הודה לו גם במה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו וגם בזה עצה, להזהיר אותם מאד, ולהתרות אותם במצות ועונשם, אחרי אשר לא יעשה הוא בהם את הדין אבל במשפט אשר אמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו, שים לך שופטים עמך, כי כבד ממך דבר המשפט יותר מן הכל, וטוב לך ולהם להקל מעליך, ונשאו אתך[10]:
(כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה ברוח הקדש מי ההגון לכך, ולא תביט בזה על יחוס משפחה, רק תבחר  -[11] מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל אנשים ראויים להנהיג עם גדול, ובזה כל המידות, כי אין אדם ראוי לזה אלא אם כן יהיו בו כל המדות הטובות, עוצם השלמת האושר והמדות והגבורה וכללות השלימות ואחר כך פרט מי הם אנשי חיל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע שוחד[12] וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף שָׂרֵי מֵאוֹת ששת אלפים היו שָׂרֵי חֲמִשִּׁים י"ב אלף וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת ששים אלף[13]:
(כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת כי בהיות להם שופטים רבים ילך העשוק אל השופט בכל עת שירצה וימצאנו מזומן וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:
(כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים ויתן לך השם רשות לעשותו אז -[14] וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם:
(כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ ששם לב אל דבריו ושקל אותם בפלס שכלו אבל לא יכול לעשות כן, כי עדיין לא ניתן להם פרשת משפטים ומשה לא רצה שישפטו לפי סברא ואומדן דעת, רק אח"כ שכבר למד להם פרשת משפטים אז - וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר וכמבואר במשנה תורה שלא בחר את השופטים תיכף רק בשנה שניה כשרצו ליסע ממדבר סיני לא"י[15]:

נביא

שופטים פרק כ

 (כ) וַיֵּצֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה עִם בִּנְיָמִן וַיַּעַרְכוּ אִתָּם אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִלְחָמָה אֶל הַגִּבְעָה:
(כא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן מִן הַגִּבְעָה וַיַּשְׁחִיתוּ בְיִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שנפלו מתים אָרְצָה כי העונש הזה היה לישראל בעון פסל מיכה שהיה בימים ההם אמר להם הקב"ה בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם? הם קנאו לדבר פלגש בגבעה ולא קנאו לפסל מיכה והיה להם לקנא ולעלות עליו למלחמה ולבער הפסל מישראל כמו שבערו זאת הרעה ולפיכך נענשו במלחמה הזאת:
(כב) וַיִּתְחַזֵּק הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּסִפוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן:
(כג) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לשילה וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק עַד הָעֶרֶב וַיִּשְׁאֲלוּ בַיקֹוָק לֵאמֹר הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֲלוּ אֵלָיו: פ
(כד) וַיִּקְרְבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי:
(כה) וַיֵּצֵא בִנְיָמִן לִקְרָאתָם מִן הַגִּבְעָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ אָרְצָה כָּל המתים ה - אֵלֶּה שֹׁלְפֵי חָרֶב:
(כו) וַיַּעֲלוּ כָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית אֵל וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם הַהוּא עַד הָעָרֶב וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כז) וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּיקֹוָק וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם ולפי שבפעמים הראשונים לא בחנו ולא הצליחו, לא זכר לא הארון ולא הכהן השואל:
(כח) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו לפני הארון בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר לשאול באורים ותומים הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר יְקֹוָק עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ:
(כט) וַיָּשֶׂם יִשְׂרָאֵל אֹרְבִים אֶל הַגִּבְעָה סָבִיב: פ
(ל) וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי בִנְיָמִן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיַּעַרְכוּ את צבאם למלחמה אֶל הַגִּבְעָה כְּפַעַם בְּפָעַם באותו אופן שערכו בפעמים הקודמות:
(לא) וַיֵּצְאוּ בְנֵי בִנְיָמִן לִקְרַאת הָעָם הָנְתְּקוּ מִן הָעִיר נעתקו מן העיר בצאתם לקראת העם וַיָּחֵלּוּ לְהַכּוֹת מֵהָעָם חֲלָלִים כְּפַעַם בְּפַעַם כפעמים קודמות בַּמְסִלּוֹת בדרכים הכבושות אֲשֶׁר אַחַת מהן עֹלָה בֵית אֵל וְאַחַת גִּבְעָתָה בַּשָּׂדֶה והכו כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ בְּיִשְׂרָאֵל:
(לב) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וחשבו לעצמם נִגָּפִים הֵם לְפָנֵינוּ כְּבָרִאשֹׁנָה ואינם יכולים לעמוד בפנינו וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ נָנוּסָה וּנְתַקְּנֻהוּ מִן הָעִיר אֶל הַמְסִלּוֹת אבל האמת היה שבכוונה נסו להעתיקם לגמרי מן העיר אל המסלות, בכדי שיוכל האורב לבוא בתוך העיר:
 (לג) וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קָמוּ מִמְּקוֹמוֹ תחלה ערכו קצת מן המחנה כדרך המלחמה ועשו את עצמם נגפים, ובתוך כך קמו כל איש ישראל שהוא המחנה בכללה וַיַּעַרְכוּ בְּבַעַל תָּמָר מישור יריחו וְאֹרֵב יִשְׂרָאֵל מֵגִיחַ מִמְּקֹמוֹ מִמַּעֲרֵה גָבַע:
(לד) וַיָּבֹאוּ האורב מִנֶּגֶד מדרום לַגִּבְעָה עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְהַמִּלְחָמָה כָּבֵדָה וְהֵם בני בנימין לֹא יָדְעוּ כִּי נֹגַעַת עֲלֵיהֶם הָרָעָה: פ




כתובים

תהילים פרק פא

(טז) מְשַׂנְאֵי יְקֹוָק יְכַחֲשׁוּ לוֹ השונאים הנחשבים שונאי הקב"ה היו מתכחשים לו ואומרים שאינם שונאים עקב פחדם וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם אבל תבוא עליהם עת פורענותם: (יז) וַיַּאֲכִילֵהוּ לישראל מֵחֵלֶב חִטָּה מיטב החיטים וּמִצּוּר דְּבַשׁ ובדבש שזב ונוזל מהצור. עניין שפע רב אַשְׂבִּיעֶךָ:

תהלים פרק פב

(א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל לראות האם הדיינים ישפטו אמת בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט: (ב) הואיל וכן אם כן עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה: (ג) שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּאם הוא זכאי בדינו אל תהפכו את דינו כדי לשאת פני רשעים: (ד) פַּלְּטוּ הצילו דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ מיד הבא לעשקם: (ה) לֹא יָדְעוּ הדיינים שמעוותים את הדין והם וְלֹא יָבִינוּ ונראה כ- בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ שהרי בעבור קלקול הדין יפול העולם שעל ג' דברים העולם עומד והדין הוא אחד מהם: (ו) אֲנִי אָמַרְתִּי שכשנתתי לכם את התורה אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם ולא ישלוט בכם המוות: (ז) אבל כיוון שאין אתם נזהרים בה אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן כמו שמת אדם הראשון וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ: (ח) קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ והקב"ה ישפוט את העניים כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם שהרי גם בגויי הארץ תאהב את העניים:

תהלים פרק פג

(א) שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף: (ב) אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ אל תידום לעת הצרה הזאת אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע: (ג) כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן מלשון המיה וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ לכלות את ישראל: (ד) עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד מערימים סוד לכלותם וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ עמ"י שהם צפונים אצל הקב"ה: (ה) אָמְרוּ זה לזה לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד:



משנת ההלכה

       א.       תולעים הגדלים בפירות, בתלוש, מותרים. שלא אסרה תורה אלא שרץ השורץ על הארץ ומותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו: (רמב"ם מאכלות אסורות פ"ב הי"ד שו"ע יו"ד סי' פד סעי' ד)

        ב.        במה דברים אמורים, שלא פירשו מן הפרי. אבל פירשו מן הפרי[16] ויצאו לארץ אף על פי שחזרו לתוך האוכל מי שאכל מהן כזית לוקה שנאמר לכל השרץ השורץ על הארץ לאסור אלו שפרשו לארץ (רמב"ם שם ושו"ע שם)

         ג.         פרשו לאויר ולא הגיעו לארץ אלא שמת באויר קודם שהגיע לארץ[17], וכן אם לא פירש כולו מהפרי אלא מקצתו, או שלא פירש אלא על גבי הפרי או על הגרעין שבתוכו, או שפירש מפרי לפרי אפילו בלא אויר, כגון שהם דבוקים יחד ויצאה התולעת מזה לזה דרך נקב בלא ראיית אויר כל אלו אסורין מספק ואין לוקין עליהן[18] (רמב"ם שם הט"ז שו"ע שם בן איש חי שנה שניה פ' נשא אות ט). ויש אוסרים[19] אפילו מת בתוך הפרי ופירש אח"כ. (רמ"א שם ורמב"ם שם)

        ד.        ואמנם התולעים הנמצאים במיני גריסים ופירות יבשים מסתמא פירשו על כל פנים מפרי לפרי ואסורים: (חכמת אדם כלל לח סעי' ט)

       ה.       אם חורו נקוב לחוץ אף על פי שכולו בפנים אסור שחיישינן שמא פירש וחזר שמכיון שנקוב לחוץ הוי הוכחה שפירש[20] (חכמת אדם כלל לח סעי' ט)

         ו.         תולעים הגדלים בפירות, בעודם במחובר, חשוב כשורץ על הארץ, ואותה התולעת אסורה אע"פ שלא פירשה כאילו פירשה לארץ שעל הארץ נבראת ולוקין עליה (רמב"ם שם הט"ו שו"ע שם סעי' ו)

         ז.         י"א שאסורין מן התורה אף על פי שלא רחשו ולא פירשו מכל מקום נקרא שרץ הארץ. ולכן אותן פולין גדולין שנמצא תחת קליפתן תולע אף על פי שהמקום דחוק להם ולא רחשו כלל ואפילו לא ניכר עדין השרץ רק תחלת ריקומו וסימן הוא שנעשה אותו מקום שחור אסור כתולע עצמו[21] (חכמת אדם שם סעי' יב)

       ח.       תולעים הגדלים בכמיהים ופטריות, דינן כמו בשאר פירות[22] ואם גדלו בעוד הפטריה מחובר לוקין עליהם (רמ"א שם סעי' ו)

        ט.       מה שנמצא לפעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה, והוא מקום שמתחיל התולעת להתרקם, צריך ליטלו משם בעומק, ואסור כמו התולעת עצמו (רמ"א שם סעי' ו)

         י.         פרי שהתליע, ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש, אסור שהרי הוא ספק תורה ואין לוקין עליו (שו"ע שם סעי' ז חכמת אדם שם סעי' י):

      יא.     לפיכך כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים, לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת[23]. (שו"ע שם סעיף ח) "ואין כל המקומות שוים בזה (חכמת אדם שם סעי' יג וסעי' טו) ובכל מקום צריך לברר את רמת הנגיעות באותו מקום.




[1] חזקוני
[2] ת"י רש"י רמב"ן
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] רמב"ן
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] מלבי"ם
[12] פי' הטור
[13] רש"י
[14] אבע"ז
[15] מלבי"ם
[16] אם היו בתוך הגרעין ופירשו ממנו על גבו אבל מכוסים עדיין בבשר הפרי עיין בדרכי תשובה סי' פד ס"ק נב שהביא שדעת המנחת יעקב לאוסרו ואפשר לראות זה ע"י שהגרעין מנוקב ואין התולעת בתוכו וכן דעת הערוה"ש שם סעי' מ ובכנפי יונה הביא שדעת כמה ראשונים שאינו נאסר כיון שלא נחשב פירש כל שעדיין מכוסה בבשר הפרי
[17] ודעת רש"י והרבה ראשונים שאם מת קודם שפירש אינו נאסר שהרי כל עיקר איסור הפרישה הוא משום דמקרי שורץ על הארץ אבל אם מתה קודם שפירשה א"כ לא תוכל לשרוץ דהיינו לרחוש ולהתנענע (ערוה"ש שם סעי' מא)
[18] ולפ"ז בהצטרף עוד ספק הוי ספק ספיקא ומותר אמנם עיין בפר"ח סי' קי בכללי ס"ס אות ה דבעיא דלא איפשטא בגמ' כגון ספק זה אינו נכנס בכלל ס"ס (ערוה"ש שם סעי' לט)
[19] וז"ל הבן איש חי שם אות ט "ויש לתולע זה דין בריה דאפילו באלף לא בטיל, ואפילו אם התולע מת בתוך הפרי ואחר שמת פירש מן הפרי גם כן אסור ויש לו דין שרץ השורץ, ומשמע שלדבריו הוי דאורייתא אמנם עין בדרכי תשובה שם ס"ק נה שכתב דלכו"ע הוי איסורו מדרבנן
[20] ופה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן, המנהג פשוט לאסור בחורו נקוב לחוץ: (בן איש חי שם אות י)
[21] וז"ל החכמת אדם שם "אף על פי שיש מקילין וכן סתם הבית יוסף בשולחן ערוך דאינו אסור עד שירחש מכל מקום הולכין להחמיר בשל תורה" (ט"ז וש"ך ס"ק י"ט ומה שכתב הב"ח בסימן ה' עיין בבינת אדם בכללי ספק ספיקא סימן נ"ב) ומכל מקום אם עבר ובשלן אם הוא בענין שאין לחוש שיאכל התולע עצמו בעין אלא שעל כל פנים הוא נימוח מותר דיש אומרים דלעולם איכא ששים נגד התולע אפילו בפרי קטן ועוד כיון דהטעם פגום הוי נותן טעם לפגם ובהצטרף דעת המקילין בזה. אבל אם יש לחוש שמא יש תולעים בעין אסור התבשיל אף על פי שיש ששים דבריה אינה בטלה ובספר בן איש חי שנה שניה נשא באות ו כתב "תולעים הגדלים בפירות או בירקות במחובר, אסורין מן התורה משום שרץ הארץ אף על פי שלא רחשו ולא פרשו, ויש אומרים דאינו אסור אלא עד שירחשו, ואף על פי דמרן ז"ל סתם בשולחן ערוך דבעינן שירחשו, מכל מקום כיון דרבו האוסרים אפילו שלא רחשו, הכי נקטינן להלכה לאסור גם בלא רחשו, דיש להחמיר באיסור תורה, וכן המנהג פה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן":
[22] ולא אמרינן דלא חשיב מחובר לקרקע, הואיל ואין מברכין עליהם בורא פרי האדמה.
[23] ועיין ל"ת קעז רשימה של כמה פירות נגועים ועיין בן איש חי שם אות ח ואות כ וז"ל "ויש ירקות שנמצא בהם תולעים דקים הרבה וקשה לבדקן, והם מה שקורין סל"ק ומה שקורין נענא"ע, שומר נפשו ירחק מהם ופה עירנו אוכלים זה הסל"ק ואומרים שבודקין אותו, וירא שמים יסלקו מביתו ולא יבוא על שולחנו, ובביתנו לא יכנס הסל"ק למאכל, ורק בראש השנה יביאו אותו על השלחן לראותו בלבד בשביל הבקשה שבהם. ועלי גפנים כבר אסרום רבני ארם צובא יכוננה עליון אמן לגמרי, ולא יועיל להם בדיקה, וכן פה עירנו בגדאד נוהגים בהם איסור. והכימו"ן (מין תבלין) שכיחי בו תולעים הרבה בתוך הגרגרים, כמו שכתב הפרי חדש, על כן בביתנו אין אוכלים כימו"ן כלל ועיקר. וירק שקורין בערבי בטנג' (עשב מרפא), כתבנו דהוא מתליע במחובר, ואצלינו בביתינו משהין אותו י"ב חדש ואחר כך אוכלים אותו זבובים המטילים ביציהם בימות החמה על הבשר, והם כמו גרעיני חרדל לבנים, צריך לבדוק הבשר אולי יש בו מזה, ואם ימצא ידיח הבשר יפה יפה, שלא ישאר אפילו אחת מאלו ביצי הזבובין, ועיין מחזיק ברכה ז"ל בשם מהר"ם בן חביב ז"ל, יעוין שם, ופה עירנו בגדאד מצוי זה בימי הקיץ, ולפעמים ימצא זה בבשר השוהה בחנות אצל מוכרי הבשר, וצריך שתתן בעלת הבית דעתה היטב על זאת, וגם בבית תזהר לכסות הבשר ולא תניחנו בגלוי שיחנו עליו הזבובים"