מקרא
ויקרא פרק כה
פרשה זו נאמרה בסיני בעלותו לקבל לוחות שניות ששם כרת ה' עם ישראל ברית שניה אחר חטא העגל ושבירת הלוחות ובברית הראשון נאמרה שמיטה, כדכתיב (שמות כג, יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה וגו', וכן בברית הראשון נאמרה בפרטיה ובדקדוקיה ובעונשיה, ובברית הראשונה שהיה במ' יום הראשונים נצטוה משה על המשכן, וכשנתרצה להם הב"ה וצוה לכרות ברית שניה, ירד משה וצום כל אשר דבר ה' אותו בהר סיני, והיה מעשה המשכן בכללם, ואז הקהיל את כל עדת ישראל ויאמר אליהם, אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם (שם לה, א) כל מלאכת עבודת המשכן, וקבלו הדבר בשמחה, והתחילו לעשות המלאכה, וכל ימי עשות המלאכה לא דיבר אליהם מכל אשר נצטוה, כי לא רצה להקהילם אליו, שלא יתבטלו מהמלאכה ואחר שהשלימו המשכן, אז ויקרא אל משה וידבר ה' אליו (ויקרא א, א) וצוהו בקרבנות ובכל תורת כהנים, ומשה צוה הכל אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל, וכאשר השלים אמר, עוד צוה ה' אותי בהר סיני לפרש לכם השמיטה והיובל ולכרות לכם על כל המצות והמשפטים ברית חדשה באלה ובשבועה, ולא הוצרך עתה לזבוח זבחים ולזרוק עליהם מהדם, כאשר עשה בברית ראשונה (שמות כד ו-ח), אבל קבלו עליהם הברית באלות ובקללות אלה. ובתנאי הארץ השמיטה והיובלות, כאשר יזכיר בתוכחות (להלן כו, לד-לה) ועל כן נתפרשו בברית הזאת השנית[1]:
א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שתהיה כל השנה הבטלה מעבודת האדמה מוכנת לעבודתו כמו שכיון בשבת בראשית באמרו שבת לה' אלהיך[2] ומצוה על ישראלי שלא יעזוב גר לזרוע שנת השבת כאשר לא נעזבנו לעשות מלאכה בשבת כי הוא ברשותנו[3]:
(ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ אינו צווי, אלא דרך הפסוק לומר כן, כמו ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות (שמות כג, יב). ועל דרך רבותינו (ירושלמי כלאים ח, א) הוא לאו הבא מכלל עשה, שש שנים תזרע ולא בשביעית, והזורע בשביעית עובר בלאו ועשה[4]:
(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:
(ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ אפילו לא זרעתה והיא צמחה מן הזרע שנפל בה בעת הקציר הוא קרוי ספיח לֹא תִקְצוֹר להיות מחזיק בו כשאר קציר אלא הפקר יהיה לכל[5] וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ הגפן שלא עבדו ולא חפר ולא זמר אותו יקרא "נזיר" כי הזירו והפרישו ממנו כאילו אינו שלו לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ והנה אמר הכתוב כי הספיח הנולד מאליו בשדה לא יקצור אותם, והענבים הצומחים בכרם מבלי עבודה לא יבצור אותן, ופירוש הלאוים, שלא תקצור אותן אתה לבדך לצורך עצמך ולא תבצור אותן לעצמך, אבל תהיה שנת שבתון לארץ מן הזריעה והזמירה, ותהיה "שבת הארץ" כל אשר תוציא בשביתתה מן הספיח והנזיר לכולכם יחד לאכלה, לך ולענייך ולחיה ולבהמה[6]:
(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם אע"פ שאסרתים עליך לא באכילה ולא בהנאה אסרתים אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית אלא הכל יהיו שוים בה אתה ושכירך ותושבך לְאָכְלָה
לא לסחורה ולא להפסד ולא לכביסה, ומיהו באכילה מותר, ובכל דבר שהנאתו וביעורו שוה שהם דומיא לאכילה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ כלומר, כולכם שוים, כשם שאינם יכולים למעט כי הפקר הוא, והכל אוכלים משולחן גבוה[7]:
(ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ שהיא ברשותך וְלַחַיָּה שאינה ברשותך[8] שאפילו החיה אין לך רשות לגרש מתוך השדה, לפי שאינה שלך[9] אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל: ס
(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים מצוה על בית דין לספור שני היובל ולמנות שנים ושבתות כדרך שאנו מונין יומים ושבועות לעומר[10] וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:
(ט) וְהַעֲבַרְתָּ לשון (שמות לו) ויעבירו קול במחנה לשון הכרזה[11] שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם ללמדנו שתקיעת שופר ביום הכפורים נעשית בכל מקום, שפירוש "תעבירו שופר בכל ארצכם" ללמד שכל יחיד חייב לתקוע, ואין התקיעה בבית דין בלבד כמו הספירה[12]:
(י) וְקִדַּשְׁתֶּם בכניסתה מקדשין אותה בב"ד ואומרים מקודשת השנה[13] אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ כאשר יפרש כי בשנת היובל תשוב הארץ הנמכרת לבעליה וְאִישׁ העבד העברי הנמכר לישראל[14] אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:
נביא
הושע פרק י
יא. וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה - לִמדתי (הרגלתי ) את אפרים לסבול עול מצוות, כעגלה שהרגילו אותה לחרוש בשדה, אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ - אך היא ( העגלה ) אוהבת רק את עבודת הדישה, ( שתוך כדי דיש, יכולה לאכול. נמשל: שרוצים רק לקבל השכר מבלי לשאת בעול המצוות ) וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ - ואני העברתי ידי על צווארה, וראיתי שטוב ושמן הוא, ומסוגל לקבל העול, ( עול תורה ), אַרְכִּיב אֶפְרַיִם, יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה - לכן הרכבתי העול על אפרים, וגם על יהודה שיחרוש, יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב - ויכתשו בנ"י גושי האדמה, לכסות בהם את הזרעים.
יב. זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה - זרעו בנ"י, צדקות איש לרעהו, קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד - ואז, תקצרו רוב חסד שאשפיע עליכם. נִירוּ לָכֶם נִיר - אחר שתקצרו, שובו לחרוש עוד ( ניר - חרישה ) ולזרוע צדקות, (הוסיפו במעשים טובים )וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת ה' - ובכל זמן וזמן, בקשו לדעת את דרך ה', עַד יָבוֹא, וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם - עד שיבוא ה', וישליך עליכם צדקות רבות.
יג. חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע, עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם - אך אתם, חרשתם וזרעתם רשע, ולכן תקצרו עָוֶל ושקר, ( שאגמול עמכם רעות ), אֲכַלְתֶּם פְּרִי כָחַשׁ - ופרי כחש ושקר ( פרי רע ) תאכלו, ( שאעניש אתכם ברעה ), כִּי בָטַחְתָּ בְדַרְכְּךָ -הרעה, בְּרֹב גִּבּוֹרֶיךָ - ובגבורים הרבים שהיו לך - בָּטָחְתָּ.
יד. וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ - יקום בעמך, שאון, רעש האוייב כשיבוא עליך, וְכָל מִבְצָרֶיךָ, יוּשָּׁד - וכל המבצרים שבנית, ישדוד האוייב, כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל, בְּיוֹם מִלְחָמָה - כמו ששדד שלמן ( שם איש ) את בית ארבאל ביום שנלחם עימם, אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה - וביקע את בטנם של האמהות והבנים.
טו. כָּכָה עָשָׂה לָכֶם בֵּית אֵל - וכל זה נגרם לכם מפני העגל שעבדתם בבית אל, מִפְּנֵי רָעַת רָעַתְכֶם - ומפני הרעה הגדולה שבכל רעותיכם, ( עגלי הזהב שבבית אל ), בַּשַּׁחַר, נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל - וכבר בתחילת מלכותו של הושע בן אלה - נכרתה מלכותו.
הושע פרק יא
א. כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ - כי עוד שהיו ישראל כנער, (בתחילת היותם לעם ) - אהבתי אותם, וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי - ועוד כשהיו במצרים קראתי להם: בני.
ב. קָרְאוּ לָהֶם - קראו להם הנביאים לשוב אל ה', כֵּן - כנגד קריאתם של הנביאים, הָלְכוּ מִפְּנֵיהֶם - הלכו בנ"י מפניהם ופנו לע"ז, לַבְּעָלִים יְזַבֵּחוּ, וְלַפְּסִלִים יְקַטֵּרוּן:
ג. וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם, קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו - ואני הרגלתי את אפרים, שהאוֹמֵן יקח אותם על זרועותיו ברחמים, ( האומן הוא משה רבנו, שהנהיג את ישראל בנחת ) וְלֹא יָדְעוּ, כִּי רְפָאתִים - ואינם שמים אל ליבם, שאני הוא שרפאתי והצלתי אותם מהצרות.
ד. בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם, בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה - משכתי את ישראל אלי, בחבלים רכים שמושך בהם אדם את בנו, וָאֶהְיֶה לָהֶם, כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם - הנהגתי אותם ברחמים, כמו החורש המרחם על הבהמה, ומרים מעל לחייהָ את העול, להקל ממנה המשא, וְאַט אֵלָיו, אוֹכִיל - הטתי להם את האוכל עד פיהם, ( נמשל: שה' הנהיג אותם ב רחמים ודאג לכל צרכם )
ה. לֹא יָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מִצְרַיִם - לא היו צריכים לשוב אל ארץ מצרים,( שהלא כבר אמרתי: לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ) וְאַשּׁוּר הוּא מַלְכּוֹ - ועל כורחם, נאלצו לתת מס למלך אשור, כִּי מֵאֲנוּ לָשׁוּב - וכל זה, מפני שסרבו לשוב אלי.( שאם היו שבים אלי, לא היו צריכים לבקש את עזרת המצרים, ולא היו נותנים מס לאשור )
ו. וְחָלָה חֶרֶב בְּעָרָיו - תחול ( תיפול ותנוח עליהם ) החרב בערי ישראל, וְכִלְּתָה בַדָּיו וְאָכָלָה - החרב, תאכל ותכלה את גיבוריו, מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם - מפני העיצות, שיעצו לבקש את עזרת הגויים, ולא לפנות אל ה'.
ז. וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי - ועמי, תלויים ומסופקים אם לשוב אלי אם לאו, וְאֶל עַל יִקְרָאֻהוּ - הנביאים קוראים להם לשוב אל על, אל ה' שהוא עליון על כל הארץ, יַחַד לֹא יְרוֹמֵם - וכולם יחד, אין בהם מי שמרומם ומגדל בליבו את ה'.
ח. אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם - אך ברוב רחמי, איך אוכל לתת אותך אפרים, ביד האוייב, אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל - למסור אותך ביד האוייב, אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם - איך אתן אותך להפוך אותך כערים אדמה וצבויים, ( שנהפכו במהפכת סדום ) נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי - ברוב רחמים עליך, יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי - כל רחמי יחד מתחממות ומתעוררות, מלהביא עליכם הרעה, ולרחם עליכם.
ט. לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי, לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם - לא אעשה כפי חרון האף שבי, ולא אשוב להשחית את ישראל, כִּי אֵל אָנֹכִי - וכבר הבטחתי:"לא מאסתים ולא געלתים לכלותם..." וְלֹא אִישׁ - ובידי לרחם ביותר, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר - וכבר הבטחתי שבקרבך אשרה את קדושת שכינתי, ולא בעיר אחרת.
י. אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ - בבא עת הגאולה, כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג - כמו שכל החיות מתאספת לקול שאגת האריה, כך יתאספו כל ישראל לקול שאגת ה' בעת הגאולה, כִּי הוּא יִשְׁאַג, וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם - בזמן שאגת ה', ימהרו לשוב ארצה בנ"י שמעבר לים.
יא. יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר - ימהרו לשוב ממצרים ומאשור, כציפור ויונה הממהרים לעוף, וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם נְאֻם ה' - וישבו בבטחה בבתיהם.
כתובים
דברי הימים ב פרק ז
(א) וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַבָּיִת עוד מלפני כן כשהכהנים שמו את הארון בקודש הקדשים: (ב) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל בֵּית יְקֹוָק כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית יְקֹוָק: (ג) וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד יְקֹוָק עַל הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָה על קרקע הבית שהייתה מרוצפת באבני שיש וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַיקֹוָק אמרו את הלל הגדול כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ד) וְהַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְקֹוָק: ס (ה) וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַבָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם פסוקים אלו העתיק עזרא מספר מלכים והפסוק הבא התווסף ע"י עזרא: (ו) וְהַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם עֹמְדִים כל משמרת במקום מיוחד וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עמדו בכלי שיר לְהֹדוֹת לַיקֹוָק בהילול כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ בְּהַלֵּל דָּוִיד בְּיָדָם והיו מחזיקים בידם כלי שיר שעשה דוד וְהַכֹּהֲנִים מחצצרים מַחְצְרִים תקעו בחצוצרות נֶגְדָּם מולם וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים כדי לשמוע את ההילול: ס (ז) וַיְקַדֵּשׁ שְׁלֹמֹה אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְקֹוָק היינו קידש את רצפת העזרה בקדושת המזבח[15] כִּי עָשָׂה שָׁם הָעֹלוֹת וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת היינו מזבח האבנים ששלמה בנה במקום המזבח שהיה בזמן משה אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לֹא יָכוֹל לְהָכִיל אֶת מרבית הקרבנות הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַחֲלָבִים: (ח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת שבצפונה של א"י עַד נַחַל מִצְרָיִם שבדרומה: (ט) וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִיםוכאשר השלימו את שבעת ימי החנוכה ואת שבעת ימי החג עשו חג עצרת במו שכתוב בתורה: (י) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי יום אחרי שמיני עצרת שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִיד שקיים לא את הבטחתו ששלמה בנו יבנה את הבית לה' וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ על השמחה ששרתה השכינה בבית: (יא) וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹה שכל מה שחשב לַעֲשׂוֹת בְּבֵית יְקֹוָק וּבְבֵיתוֹ הִצְלִיחַ: פ (יב) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה בַּלָּיְלָה בחזיון הלילה וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ וּבָחַרְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה לִי לְבֵית ששם יעשו לי זָבַח: (יג) הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהֵן אֲצַוֶּה עַל חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי שכל צרה תבוא עליהם ולא משנה מה היא אז: (יד) וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים ג' לשונות של סליחה – תפילה בקשה ותשובה ואז וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם: (טו) עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻחוֹת וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה אל התפילה שיתפללו במקום הזה:
משנת ההלכה
דיני כשרות העופות
א. על אף שבימינו הרוצה לאכול עוף בודק את חותמת הכשרות שעליו ואוכל על פי דבר זה. מ"מ מצוה עשה לבדוק בסימני העופות לראות האם הם כשרים כמבואר ברמב"ם בספר המצוות מצות עשה ק"נ. וז"ל "שצונו לבדוק בסימני העוף גם כן... והיותנו ג"כ מצווין לדון בעופות ולומר זה טמא וזה טהור הוא מצות עשה". ולכן אפילו אם איננו בודקים בפועל ראוי לדעת מה הם סימני הטומאה וסימני הטהרה.
ב. מלבד זאת להלן יבואר שעוף המוחזק בכשרות אך יש לו סימני טומאה, אסור לאכלו. וכן עוף שאינו ידוע במקום מסוים אפשר לסמוך על ידע ממקום אחר, ולכן חשוב לדעת את פרטי הדין.
סימני העופות הטמאים מן התורה
ג. סימני עוף טהור לא נתפרשו בתורה, אלא מנה מנין טמאים בלבד ושאר מיני העוף מותרין, והמינין האסורין ארבעה ועשרים הן, ואלו הן: (א) נשר[16](ב) פרס, (ג) עזניה, (ד) דאה והיא הראה האמורה במשנה תורה, (ה) איה והיא הדיה האמורה במשנה תורה, (ו) מין האיה שכן כתוב בה למינה מכלל שהוא שני מינין, (ז) עורב, (ח) זרזיר שכן נאמר בעורב למינו להביא את הזרזיר, (ט) יענה, (י) תחמס, (יא) שחף, (יב) נץ, (יג) ושרנקא והוא מין הנץ שכן כתוב בו למינהו, (יד) כוס, (טו) שלך[17], (טז) ינשוף, (יז) תנשמת, (יח) קאת, (יט) רחמה, (כ) חסידה, (כא) האנפה, (כב) מין האנפה שכן נאמר בה למינה, (כג) הדוכיפת, (כד) העטלף. (רמב"ם מאכלות אסורות פ"א הי"ד שו"ע יו"ד סי' פב סעי' א)
ד. מצד הדין אף על פי שאינו מכירם בודק בסימנים[18] וכל עוף שהוא דורס ואוכל כמו שעושה הנץ ושאר עופות הדורסין הרי הוא עוף טמא. ונחלקו הפוסקים בפירוש דורס י"א[19] שהכוונה שדורס ואוכל חי[20] וי"א[21] דורס ואוכל רצה לומר שנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכלו ומחזיקו ברגליו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו וי"א[22] שהכונה שנועץ צפרניו בבעלי חיים ודורסן (חכמ"א כלל לו סעי' ב)
ה. ואם אינו ידוע אם הוא דורס או לאו אם כשמעמידין אותו על חוט חולק את רגליו ב' אצבעות לכאן וב' אצבעות לכאן או שקולט מן האויר ואוכל דהיינו שאינו מניחו לארץ עד שיבלענו[23] בידוע שהוא דורס ואינו מועיל לו שום סימן טהרה[24] (חכמ"א שם)
[1] רמב"ן
[2] ספורנו
[3] אבע,ז
[4] רמב"ן
[5] רש"י
[6] רמב"ן
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] אבע"ז
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רש"י
[12] רמב"ן
[13] רש"י
[14] אבע"ז רשב"ם
[15] נחלקו חז"ל האם קידש את רצפת העזרה שתהיה קדושה כמו המזבח שיוכלו להקריב שם לצורך השעה שהיו הרבה עולות וי"א שבנה שם מזבח לצורך שעה
[16] אין זה איגל"א שהרי יש לו אצבע יתירה ונשר אין לו סימן טהרה כלל (הג"מ שם אות ה)
[17] בגמ' חולין סג ע"א פי' שהוא שולה דגים מן הים ונקרא כיום שלדג (ספר הכשרות פ"ט ס"ק לו)
[18] ועיין כרתי ופלתי סי' פג ס"ק ד שהקשה אמאי לא נלך אחר הרוב שרוב העופות טהורים ועיין בערוה"ש שם סעי' ב שתירץ שאמנם מיני העופות הטהורים הם רוב אבל בטמאים ישנם רוב שהרי איתא בחז"ל שמאה עופות טמאים יש במזרח וכולם מין "איה" הם
[19] ר"ת בחולין סא ע"א בתוד"ה הדורס וכ"כ הרא"ש (שם סי' נח) והרשב"א (שםסב. ד"ה אמרו חכמים) והר"ן (כ: ד"ה אמרו חכמים) וכן הסכים הרשב"א בתורת הבית (ארוך ב"ג ש"א סד.) וכך הם דברי הטור סי' פב, וגם הר"ן כתב כן:
[20] ומיהו אכילת זבובים ושקצים חיים לא חשבינן ליה דורס (רשב"א שם)
[21] רש"י חולין סב ע"א ד"ה וני מילי
[22] והרב המגיד בפרק א' מהלכות מאכלות אסורות (הט"ז) כתב פירוש רש"י ופירוש רבינו תם ואח"כ כתב והרמב"ן (חי' ס. ד"ה מתני') פירש שהוא אותו שנועץ צפרניו בבעלי חיים ודורסן וזהו הפירוש שכתב הר"ן (שם) שהוא הנכון וכ"כ הש"ך שם ס"ק ג
[23] לאפוקי תרנגול אף על גב שגם הוא קולט האוכל מן האויר מכל מקום קודם שיבלענו מניחו על הארץ (חכמ"א שם)
[24] שהרי גם בכ"ד עופות יש מהם שיש להן ג' סימני טהרה אלא שהם דורסין (חכמ"א שם)
