מקרא
ויקרא פרק טז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן מיד כאשר מתו בניו הזהיר את אהרן מן היין ומן השכר שלא ימות (לעיל י ח ט), ואמר עוד למשה שיזהיר אותו שלא ימות בקרבתו לפני ה' והיו שתי המצות האלה ביום המחרת למיתתם[1] בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּמֻתוּ:
(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא אפילו ביום הכפורים[2] בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת לקודש הקדשים אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת כדכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים ואם יראה הכהן ימות[3] כי שם אני מצמצם שכינתי בתוך הענן, ואין לו לבא לפני בלא רשות[4]:
(ג) אלא בְּזֹאת בקרבנות אלו ובסדר העבודה המפורש לקמן יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ ביום הכיפורים[5] בְּפַר בֶּן בָּקָר שיקדיש לְחַטָּאת וְאַיִל שיקדיש לְעֹלָה לבישת הבדים שאין בהם צבע ולא ציור מלאכותיי כי אמנם לא יאחר כהן גדול להכנס לפנים עד אחר הקרבת העולה אבל יכנס להקטיר הקטרת תכף אחר שחיטת החטאת[6]:
(ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ כנוי לערוה[7] וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף הצניפה סבוב, שיגלגלנה בראשו כצניף[8] בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם והם בגדי הלבן שהזכירו חז"ל וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ בטבילה במי מקוה וּלְבֵשָׁם אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו (יומא ל'). וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ ומחוץ לפנים ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור[9]:
(ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח אבל הפר והאיל משלו[10] שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת הראשון על חטאים במקדש, והמשתלח על שאר חטאי צבור אשר לרוב טומאתו לא יאות לזבח ומטמא משלחו[11] וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה:
(ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ יביאנו בעזרה כדי להקריב אותו לכפרה כמו שמפרש לפנינו ושחט את פר החטאת אשר לו[12] וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ יתודה את חטאיו וחטאות ביתו[13]:
(ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת מעמיד אחד לימין ואחד לשמאל ונותן ב' ידיו בקלפי ונוטל גורל בימין וחברו בשמאל ונותן עליהם את שכתוב בו לשם הוא לשם ואת שכתוב בו לעזאזל משתלח לעזאזל[14]גּוֹרָל אֶחָד לַיקֹוָק וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל פתרונו ארץ קשה שאינה מעלה עשבים ואין בה גידול שום דבר כי אם סלע וארץ מדבר שאינה ראויה לישוב בני אדם, כי "עז" לשון קשה ו"אל" כמו כן ואף רבותינו כך פירשו צוק וסלע גבוה וגזור ומשופע, שהיה דוחפו על מותניו ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים איברים[15]:
(ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיקֹוָק וְעָשָׂהוּ חַטָּאת כשמניח הגורל עליו קורא לו שם ואומר לה' חטאת[16]:
(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עָלָיו על ידי וידוי[17] לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
(יא) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים שהם כלם קרוים ביתו שנאמר (תהלים קלה) בית אהרן ברכו את ה' וגו' מכאן שהכהנים מתכפרים בו[18]וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:
(יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ החיצון מִלִּפְנֵי יְקֹוָק מצד מערבי של המזבח שהוא הקרוב לפתח המשכן וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה יותר משל כל השנה ומכאן אמרו חכמים שביום הכיפורים צריכה להיות דקה מן הדקה[19] וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:
(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גחלי הָאֵשׁ שבמחתה לִפְנֵי יְקֹוָק ארון העדות בתוך קודש הקדשים שהרי נאמר למעלה כי בענן אראה על הכפורת וכדי שלא להסתכל בשכינה כדכתיב כי לא יראני האדם וחי, צריך להחשיך את הבית תחלה בנתינת הקטרת זהו שנאמר וכסה ענן הקטרת את הכפרת ואחר כך יביא את הדמים שם[20] וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:
נביא
ישעיהו פרק נט
טז. וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וכאשר ראה ה', שאין איש צדיק בישראל, וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ עמד בתמהון, שאין איש מבקש על הישועה, וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ זרוע ה' תושיע את ישראל, בלי זכות ותפילה, וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ וברוב צדקתו, יִסָמֵך ויתחזק, לגאול את בנ"י לפנים משורת הדין.
יז. וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן הצדקה תהיה, לבוש השריון של ה', בנָקְמו את נקמת ישראל, ("כי אין איש...") וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וכובע של ישועה יחבוש, כשיגאל את ישראל, וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת והתלבושת שילבש, תהיה בגדי נקמה בגויים, וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה ויעטוף עצמו במעיל של נקמה בגויים.
יח. כְּעַל גְּמֻלוֹת כמו שלבש בגדי נקם על הגמול שגמל לאוייביו בעבר, (פרעה, סנחריב וכדו') כְּעַל יְשַׁלֵּם כך, ילבש בגדי נקמה לגמול לגויים על ששעבדו את ישראל בגלותם, חֵמָה לְצָרָיו, גְּמוּל לְאֹיְבָיו וישלם, כעס וגמול ראוי לאוייביו, לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם ואף לגויים, שבכל האיים הרחוקים, ישלם את הגמול הראוי להם.
יט. וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם יְקֹוָק, וּמִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ ואחר נקמת ה', יפול פחד ה', בכל הגויים ממערב וממזרח, כִּי יָבוֹא כַנָּהָר צָר כאשר יבוא גוג, הצר, (האויב), במהירות כמי הנהר, רוּחַ יְקֹוָק נֹסְסָה בו רוח ה', תבוא ותאכל אותו כמו סָס, תולעת[21], האוכלת את הצמר.
כ. וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל ומלך המשיח, יבוא לציון, וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְקֹוָק ויבוא ויגאל, אף את בני יעקב השבים מפשעיהם.
כא. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְקֹוָק ואני ה', זאת הברית שכרתי עם בנ"י, רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ דברי התורה והנבואות שנבאת לישראל, לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְקֹוָק מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם שאף בגלות בנ"י, לא תשכח התורה לעולם מזרע ישראל.
ישעיהו פרק ס
א. קוּמִי ירושלים, אוֹרִי! כִּי בָא אוֹרֵךְ האירי ! כי בא האור עָלַיִך,(טובה ורוב שמחה), וּכְבוֹד יְקֹוָק עָלַיִךְ זָרָח כבוד ה' (שכינתו) זורח ומאיר עָלַיִך,
ב. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים הנה, צרות רבות (חושך וערפל) באות על המלכויות שבארץ, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְקֹוָק, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה אך עָלַיִך ירושלים, יזרח אור ה', ויֵרָאה עָלַיִך - כבודו.
ג. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וכל הגויים ילכו לאורם של ישראל, ויבקשו לדעת דרכי ה', (כמו שאמר: " וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ...וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" ; לעיל ב' ג') וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ ומלכי העמים, ילכו לאורך הזורח בך.
ד. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי הרימי ציון את עינייך וראי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ כל בָּנַיִך, נאספו מהגלות ובאו חזרה אליִך, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ בני ציון, מארצות רחוקות באים, וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה ואת בנות ירושלים, יביאו דרך כבוד, על צִידֵיהן, של שָֹרוֹת המלכים, שיהיו כאומנות של בנות ירושלים, (כמו: "וְהָיוּ מְלָכִים - אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם - מֵינִיקֹתַיִךְ..." ; לעיל מט' כג')
ה. אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ אז, כשתראי את שיבת הבנים, יאירו פניך באור של שמחה עצומה, וּפָחַד יבוא עליך פחד של תמהון גדול, כאדם, שבאה עליו טובה גדולה בפתע פתאום, וְרָחַב לְבָבֵךְ ואחר כן, יִרְחב ליבך, מגודל השמחה. כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם, חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ כי יהפך כל עושר המון כל הגויים - לבוא אליך, (שיתנו עושרם לישראל)
ו. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ שפע וריבוי של גמלים יכסו את הארץ, (הנושאים מנחה לבנ"י) בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה גמלים צעירים, (כמו: "...בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ" ; ירמיהו ב' כג'), ממִדְיָן ומעיפה (מבני מִדְיָן), כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ כל אלו מארץ ֹשְבָא הרחוקה יבואו, זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וישאו עימם זהב ולבונה, כמנחה לישראל, וּתְהִלּוֹת יְקֹוָק יְבַשֵּׂרוּ ובשובם לארצם יספרו ויהללו את ה'.
ז. כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ כל הצאן הרב שבארץ קדר, יתאסף בארצך, (שיִנָתְנוּ כמנחה לישראל) אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ האילים שמארץ נביות, ישרתו את צרכי ישראל בארץ, יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי ואת, תעלי אותם על מזבחי לרצון לפני, וּבֵית תִּפְאַרְתִּי ואת בית המקדש, אֲפָאֵר בקרבנות אלו.
ח. מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה מי אלה, ישאלו הגויים, שממהרים לשוב לארצם, כענן העף במהירות, וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם וכיונים, הממהרות לשוב לשובך.
ט. כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ כי לה' ית', כל גויי האיים הרחוקים - יקוו ויבקשו את ה', וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה ואניות הבאות מתרשיש, ישובו להביא מתנות לארץ, כבראשונה,
(בזמן שלמה המלך ; " כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם, עִם אֳנִי חִירָם, אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים" ; מלכים א', י' כב') לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק, כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהַיִךְ להביא את בניך מארצות רחוקות, וכן זהב וכסף - למנחה לבית ה', וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ ולה', שהוא קדוש ישראל, שנתן לך ירושלים, פאר וכבוד.
י. וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ הגויים, יבנו ויקימו את חומות העיר, וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ ומלכי העמים - ישרתו אותך בכל צרכי העיר, כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ ואז תדעי, כי הכיתי אותך, בשעת כעסי עליך, ולא באה הרעה במקרה, וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ ובשעה שרציתי - ריחמתי.
כתובים
שיר השירים פרק ג
[הרעיה מוצאת את הדוד באמצע הלילה]
אומרת הרעיה
(א) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו שכבתי אני על מיטתי בלילה, וכשהתעוררתי באמצע הלילה משנתי חשבתי שאהובי עמי, אבל חפשתי אותו ולא מצאתיו.
והנמשל הוא בא לומר שעם ישראל חשב שע"י תפילתו של משה רבינו הקב"ה יתרצה לגמרי ולא כך היה שהרי הקב"ה אמר לא אעלה בקרבך לאחר פרשת המרגלים:
(ב) אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת החלטתי לקום ולהסתובב בעיר בשווקים ובכיכרות אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי ולחפש את אהובי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו ועדיין חיפשתי הרבה זמן ולא מצאתיו.
והנמשל הוא שבכל הזמן שעם ישראל היה במדבר, הוא היה מחזר אחרי אהבתו של הקב"ה אבל הוא לא נתרצה מיד ולכן לא נכנסו לארץ ישראל מיד אלא לאחר 40 שנה:
(ג) מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר פגשו אותי השומרים שמסתובבים בעיר לשמרה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם ושאלתי אותם האם ראיתם את אהובי, והם הדריכוני למצוא אותו.
והנמשל הוא שכאשר מצאו שומרי עם ישראל הלא הם המנהיגים משה ואהרן ושאלו אותם מה בפי ה', לא היה כלו בפיהם כי עם ישראל היה נזוף מלפני הקב"ה באותם ימים:
(ד) כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי קצת אחרי שעברתי מהם, מצאתי את אהובי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ החזקתי בו, ולא עזבתי אותו עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי עד שהבאתי אותו עמי לבית אמי שהרתה אותי.
והנמשל בא ללמד שלאחר שנפטרו המנהיגים לסוף ארבעים שנה במדבר, יהושע הכניס את עם ישראל לארץ ישראל והקב"ה נלחם באומות ורק אז בני ישראל באו לרשת את הארץ המובטחת מימות האבות הקדושים ושם עם ישראל מוכן לעבוד את הקב"ה:
הרעיה פונה אל בנות ירושלים ואומרת להן
(ה) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם אני משביעה אתכן, כל בנות ירושלים בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה שתהיו דומות לצבאות ובאילות השדה להיות הפקר ולמאכל כמותן [ואפשר גם לפרש שהצבאות והאילות שמסתובבות כאן ושומעות את דברי, כך הדרך להשביע בדבר הקרוב, שכביכול שומע את השבועה, ויהיה לעד, והוא כאומר שכשם שימשיכו הן להתקיים, כך השבועה קיימת] אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה אל תדברו איתי על הדוד, ואל תמאיסו אותי בעיניו עַד שֶׁתֶּחְפָּץ עד שתחפוץ האהבה להתעורר מעצמה, שודאי תתעורר.
והנמשל הוא שכאילו כנסת ישראל השביעה את עובדי הכוכבים והמזלות באמירה שכל זמן שאהבת הקב"ה לא חזרה מעצמה, אל תכריחו אותי לעבור על דת התורה כדי להמאיס אותי בעיני הקב"ה ואז אהבתו תתעורר עליכם:
הרעיה חוזרת מהתייחדות עם דודה, וכביכול הרואים שואלים
(ו) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מי היא זאת שעולה חזרה מן המדבר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן וריחה כעמוד עשן של קטורת מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל אילו הקטירו עליה מור ולבונה ושאר בשמים שמוכר הרוכל.
והנמשל הוא שעמ"י עלה מן המדבר בעמון ענן ואש שהולכים לפניה שהיו נראים כמו תמרות עשן וביחד עם עמ"י היה המשכן שהעלה ריח טוב מהקטורת:
משנת ההלכה
דיני הגעלת כלים
א. כתב בספר יסוד ושורש העבודה בדיני הגעלת כלים שלכתחילה עדיף שלא להשתמש בכלים של חמץ שעברו הגעלה מכיון שקשה לנקותם היטב ולכן לכתחילה עדיף שיהיה לאדם מערכת כלים סכו"ם סירים וכיו"ב לפסח מכיון שדיני הגעלה רבים הם ומצוי מאד מכשול בדינים אלו
ב. הכלל בדיני הגעלה הוא "כבולעו כך פולטו" ולפיכך כלים שהדרך להשתמש בהם בלי ראשון כלומר שמשתמשים בהם לבישול על האש דין הכשרתם בכלי ראשון וכלים שמשתמשים בהם בכלי שני כלומר כלומר שמעבירים לתוכם תבשילים שבושלו בסיר על האש כגון צלחות הכשרם בכלי שני
ג. אמנם אין לסמוך להכשיר על פי כך מכיון שלפעמים גם כלים שדרך שימושם הוא בכלי שני צריכים הגעלה בכלי ראשון למשל צלחות שמניחים בהם מאכלים שהם דבר גוש כגון בשר או תפוחי אדמה נחשבים ככלי ראשון וממילא צריכים הגעלה ממש.
ד. וכן אין מועיל הגעלה לכלי חרס ונחלקו הפוסקים על חומרים שונים כאמייל, פורצלן ועוד האם דינם ככלי חרס, ולכן מלבד סירים וכלי מתכות ממש אין להגעיל ללא שאלת חכם.
ה. וכן כלי זכוכית, דורלקס, ופיירקס, מנהג בני אשכנז שלכתחילה אין להגעילם.
ו. הבא להגעיל צריך להמתין 24 שעות מהשימוש האחרון בחמץ ולנקות היטב את הכלי הזקוק להגעלה ובסירים צריך לנקות את הידיות ומתחת לידיות כדי שלא יהיה בהם אפילו משהו חמץ ואם אינו בטוח בנקיון הכלי יעשה שאלת חכם
ז. כלים שיש בהם אבן צריך להסיר את מה שאפשר וכן כלים שיש בהם חלודה צריך להסיר החלודה ומה שמצוי שינם כתמים שחורים על הסיר צריך להסירם אם יש בהם ממש ואם אינו יכול להסירם או את החלודה או האבן ישאל שאלת חכם.
ח. נהגו להגעיל גם את גביעי הכסף אע"ג שתשמישם בצונן והעושה כן עליו לנקותם היטב בכל החריצים והעיטורים שלא יהיה בהן חשש חמץ (ומצוי מאד פירורים בשפת הגביע במקום בו נכפלת השפה) ולחילופין יכול בשעת הדחק לפגום החמץ על ידי חומר לניקוי כסף ואח"כ להגעיל אותם.
ט. כלים שתשמישם על ידי האש כלומר שמחממים אותם שלא באמצעות נוזל, חייבים ליבון ודיני ליבון רבים הם ולכן יעשה שאלת חכם על כל כלי שתשמישו על ידי האש כגון מחבת תבנית וכיו"ב.
י. תנורי אפיה כבר נתבאר לעיל צורת הכשרם אמנם יש מן הפוסקים שהחמירו שאין אפשרות להכשירם ולכן נהגו הרבה מישראל שלא להכשיר תנורים לפסח כלל ויש שנהגו להכשיר רק תנורים "פירולטיים" במצב ניקוי עצמי. ויש שחששו שגם זה אינו מועיל והמסופק בדבר יעשה שאלת חכם.
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י רבינו בחיי
[6] ספורנו
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] רש"י
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] רשב"ם
[13] רש"י חזקוני
[14] רש"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] רשב"ם חזקוני
[21] כמו: "כִּי כַבֶּגֶד - יֹאכְלֵם עָשׁ (מין תולעת), וְכַצֶּמֶר - יֹאכְלֵם סָס (מין תולעת).." ; לעיל נא' ח'; וכמו:" וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ, מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה,וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס... (נוסס - תולעת), לעיל י' יח'.
