מקרא
בראשית פרק מו
(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה חזר ומנאן לספר נפלאות הקב"ה שבשבעים נפש ירדו למצרים ובזמן מועט נעשו יותר מששים רבוא[1] יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:
(ט) וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי:
(י) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית לומר שהוא לבד בן כנענית, שכל שאר השבטים לא נשאו מבנות כנען ושמעון עשה שלא כהוגן[2]:
(יא) וּבְנֵי לֵוִי גֵּרְשׁוֹן קְהָת וּמְרָרִי:
(יב) וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ כיון שהיתה תמר זקוקה לייבום וייבום בא להקים שם המת לכן הזכיר את ער ואונן שמתו ושאר בני יהודה היה להקים שם המת וכאילו באו ער ואונן למצרים[3] חֶצְרוֹן וְחָמוּל:
(יג) וּבְנֵי יִשָּׂשכָר תּוֹלָע וּפֻוָּה וְיוֹב וְשִׁמְרוֹן:
(יד) וּבְנֵי זְבוּלֻן סֶרֶד וְאֵלוֹן וְיַחְלְאֵל:
(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ כולל יעקב, ורבותינו דרשו שבא לרמוז על יוכבד בת לוי שנולדה בין החומות[4]:
(טז) וּבְנֵי גָד צִפְיוֹן וְחַגִּי שׁוּנִי וְאֶצְבֹּן עֵרִי וַאֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי:
(יז) וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם[5] וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל:
(יח) אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְלֵאָה בִתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה נָפֶשׁ:
(יט) בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב שהיתה עיקר כוונתו וכן ממנה נולדו יוסף ובנימין. שהיו מעולים בשבטים[6] יוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
(כ) וַיִּוָּלֵד לְיוֹסֵף בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:
(כא) וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ:
(כב) אֵלֶּה בְּנֵי רָחֵל אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר:
(כג) וּבְנֵי דָן חֻשִׁים:
(כד) וּבְנֵי נַפְתָּלִי יַחְצְאֵל וְגוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם:
(כה) אֵלֶּה בְּנֵי בִלְהָה אֲשֶׁר נָתַן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ וַתֵּלֶד אֶת אֵלֶּה לְיַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁבְעָה:
(כו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ:
(כז) וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים מנה כאן שבעים נפש עם שלשה נקבות שרה דינה יוכבד [שד"י סימן][7]: פ
נביא
יחזקאל פרק לג
(יג) וְהוֹצֵאתִים מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתּים מִן הָאֲרָצוֹת וַהֲבִיאֹתִים אֶל אַדְמָתָם וּרְעִיתִים אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּאֲפִיקִים - מקום זרימת המים בחוזקה. וּבְכֹל מוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
(יד) בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם - מדור, בית. שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל:
(טו) אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(טז) אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק וְאֶת הַשְּׁמֵנָה וְאֶת הַחֲזָקָה אַשְׁמִיד אֶרְעֶנָּה בְמִשְׁפָּט - אשמיד את חוזקם וארעה אותם לפי המשפט והיושר:
(יז) וְאַתֵּנָה צֹאנִי כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים - עיזים זכרים ובכל מין אשפוט בין החזקה לחלשה:
(יח) הַמְעַט מִכֶּם - האם דבר מועט בעיניכם ?? הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם תִּרְמְסוּ - שאפילו המרעה שנותר לחלשות רמסו ברגליים. בְּרַגְלֵיכֶם וּמִשְׁקַע מַיִם תִּשְׁתּוּ - אחר ששקע הטיט שתיתם מים צלולים. וְאֵת הַנּוֹתָרִים בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן - והמים שנותרו לחלשות רמסתם ברגליכם שיהיו מים עכורים:
(יט) וְצֹאנִי מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה וּמִרְפַּשׂ רַגְלֵיכֶם תִּשְׁתֶּינָה:
(כ) לָכֵן כֹּה אָמַר ה’ אֱלוֹהִים אֲלֵיהֶם הִנְנִי אָנִי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה בִרְיָה - שה חזקה. וּבֵין שֶׂה רָזָה:
(כא) יַעַן בְּצַד וּבְכָתֵף תֶּהְדֹּפוּ- שהחזקות היו דוחפות החלשות בצִידָם בִכְתֵּפָם ובקרניים. וּבְקַרְנֵיכֶם תְּנַגְּחוּ כָּל הַנַּחְלוֹת עַד אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתֶם אוֹתָנָה אֶל הַחוּצָה:
(כב) וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי וְלֹא תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז וְשָׁפַטְתִּי בֵּין שֶׂה לָשֶׂה:
(כג) וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה:
(כד) וַאֲנִי ה' אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי:
(כה) וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים - אפילו במדבר וביערות:
(כו) וְנָתַתִּי אוֹתָם - שישבו במקומם. וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי בְּרָכָה - סביב א"י אתן ברכה. וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ:
(כז) וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת פִּרְיוֹ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהָיוּ עַל אַדְמָתָם לָבֶטַח וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּשִׁבְרִי אֶת מֹטוֹת עֻלָּם - המוטות שמחזיקים העוֹל [שלטון בבל עליהם]. וְהִצַּלְתִּים מִיַּד הָעֹבְדִים בָּהֶם:
(כח) וְלֹא יִהְיוּ עוֹד בַּז לַגּוֹיִם וְחַיַּת הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלֵם וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד:
(כט) וַהֲקִמֹתִי לָהֶם מַטָּע לְשֵׁם - ישראל יהיו מפורסמים בגויים, כנטיעה יפה וטובה. וְלֹא יִהְיוּ עוֹד אֲסֻפֵי רָעָב - כָּלִים ברעב. בָּאָרֶץ וְלֹא יִשְׂאוּ עוֹד כְּלִמַּת הַגּוֹיִם - חרפה ובושה מהגויים:
(ל) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אִתָּם וְהֵמָּה עַמִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
(לא) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם - אדם אתם בעֵינַי, ולא כבהמות. אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם ה’ אֱלוֹהִים:
כתובים
עזרא פרק ח
(כ) וּמִן הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם נְתִינִים מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים כֻּלָּם נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת הידועים והחשובים שבהם: (כא) וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל הַנָּהָר אַהֲוָא לכל העולים לירושלים לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שידריך אותם דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שלא ישיג אותנו יד אויב ואורב לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל רְכוּשֵׁנוּ: (כב) כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ כח נקמתו וְאַפּוֹ עַל כָּל עֹזְבָיו: (כג) וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל זֹאת על הדרך הישרה וַיֵּעָתֵר לָנוּ: (כד) וָאַבְדִּילָה מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר לְשֵׁרֵבְיָה חֲשַׁבְיָה וְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עֲשָׂרָה: (כה) ואשקולה וָאֶשְׁקֳלָה לָהֶם אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ שהרימו ונתנו הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו וְשָׂרָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָאִיםבבבל: (כו) וָאֶשְׁקֲלָה עַל יָדָם כֶּסֶף כִּכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּכְלֵי כֶסֶף מֵאָה לְכִכָּרִים זָהָב מֵאָה כִכָּר: (כז) וּכְפֹרֵי מזרקי זָהָב עֶשְׂרִים לַאֲדַרְכֹנִים מין מטבע אָלֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב שהיו חשובים כזהב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב: (כח) וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם אַתֶּם קֹדֶשׁ לַיקֹוָק וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם: (כט) שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ עַד תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְקֹוָק: (ל) וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ: פ (לא) וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹןהוא חודש ניסן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם וְיַד אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ להצליחנו בדרך וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל הַדָּרֶךְ: (לב) וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה: (לג) וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ עַל יַד הגזברים מְרֵמוֹת בֶּן אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ אֶלְעָזָר בֶּן פִּינְחָס וְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן יֵשׁוּעַ וְנוֹעַדְיָה בֶן בִּנּוּי הַלְוִיִּם: (לד) בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל וכל המשקלים התאימו כפי שקיבלוהווַיִּכָּתֵב כָּל הַמִּשְׁקָל בָּעֵת הַהִיא לזיכרון: פ (לה) הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים עָשָׂר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה לַיקֹוָק וגם החטאות היו כליל על המזבח והכהנים לא אכלו אותם וזו הייתה הוראת שעה: פ (לו) וַיִּתְּנוּ אֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּפַחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וְנִשְּׂאוּ אֶת הָעָם וְאֶת בֵּית הָאֱלֹהִים: ס
משנת ההלכה
מנהגי חנוכה
א. אף על פי שלא נקבעו ימי החנוכה למשתה ושמחה, כבר נהגו רבים מישראל לעשות קצת שמחה בסעודה ואומרים בה דברי תורה ומספרים בנסים שנעשו לישראל. והרי הן כסעודות מצוה
ב. ונהגו להרבות באכילת מאכלי חלב זכר לנס שנעשה על ידי כך שהאכילה יהודית את ראש הצוררים גבינה וכן נהגו להרבות באכילת מאכלים מטוגנים כגון סופגניות לביבות וכדומה
ג. ברכת סופגניות הנה מזונות ולאחריה ברכה מעין שלוש (על המחיה וכו') אמנם אם הסופגניה אפויה בשלב כל שהוא (רוב הסופגניות הנמכרות היום ין בהם אפיה כלל) הדבר תלוי במחלוקת גדולה בפוסקים ועדיף לפטור אותם באכילה בתוך הסעודה
ד. יש מתירים לאבל לאחר ל' להשתתף בסעודת חנוכה ויש אוסרים
ה. ומרבים בצדקה בימי החנוכה. וכן מנהג אצל קהילות ספרד שבירושלים, שעורכים סעודות בצוְתא בימי החנוכה. וכל מי שנפל ריב בינו ובין חבר, ובין אשה לרעותה, בכל השנה - מתפיְסים בסעודות אלה.
ו. וכן היה מנהג בהרבה קהילות ישראל שבימי החנוכה שקדו על חינוך הבנים ופרנסי הקהל היו נאספים לתקן תקנות כדי למשוך לתורה את נערי בני ישראל והמון העם. כי חנוכה מלשון חינוך, ועיקרו של חינוך הוא חינוך הבנים לתורה:
ז. ומן הטעם הזה מקובל ברוב בתי אבות בישראל שהאבות נותנים מעות חנוכה לבניהם, כלומר, מתנות אלה שאתם מקבלים היום, כדי שתקבלו עליכם עול תורה לתמיד:
ח. ונהגו הרבה רבנים בתפוצות ישראל, שבימי החנוכה היו יוצאים מעריהם ובאים אל הישובים הכפריים ומלמדים שם את העם תורה ויראת שמים, והיה העם שבשדות נהנה מתורה זו של רבותיהם כל השנה:
ט. הרגל זה שנפוץ בין ילדי ישראל לשחק בחנוכה במשחק הסביבון, אף הוא מענין של חנוכה הוא. כיון שהפרוטה מצויה בכיסם ממתנות הוריהם, וכיון שהדלקת נר חנוכה גורמת מעט לביטול תורה בלילי טבת הארוכים (לילדי ישראל שהם בבית רבן עד שעות הערב) - אומרים להם לתינוקות: הנפשו היום ובלו שעותיכם בחדוה, ובלבד שתכנסו לאחר החנוכה לעול של תורה ויגיעה של מצוה. ואף עתה בשעת משחקיכם, אל תשכחו בנסים ונפלאות שעשה ה' עמנו - וחורתים על סביבוניהם את האותיות נ. ג. ה. פ. כלומר: נס גדול היה פה. ובחו"ל - נ. ג. ה. ש. כלומר, נס גדול היה שם. והכל שלא יסיחו התינוקות דעתם מן הנס הזה אפילו בשעת משחקיהם:
י. הרי שמנהגי חנוכה, מנהגים של חינוך הם, חינוך לבנים וחינוך לכל המון העם שיהו נזכרים בחסדי ה' עִם ישראל עמו ומודים ומהללים לפניו ומקבלים עליהם תורתו וכל מצוותיו יום מוכן לחנוכה ולגדולה:
יא. כתב בשו"ת שיח יצחק סימן שמט "בארץ ישראל נוסעים אל כפר מודיעים כי שם מונחים הכהנים הצדיקים שנפלו במלחמה, אשר עשו עם אנטיוכס הרשע, הכפר הזה רק ערביים יושביו, והערביים בקבלה להם שבעת שיהי' מיושב מקום זה מיהודים, אז תבוא הגאולה."
[1] חזקוני
[2] אבע"ז
[3] אור החיים
[4] רשב"ם
[5] כתב רמב"ן וכן במושב זקנים (פ' פנחס ושם בת אשר שרח) לא אמר בת אשר כי לא היתה בתו כ"א בת אשתו שהיתה לה מאיש אחר, וכת"א בת אשר בת אתת אשר, לכן אמר כאן ושרח אחותם, שהיתה אחותם, מן האם ולא מן האב, ע"ש. וכדבריו אמר בספר הישר (הביאו רוו"ה) אשת אשר היתה הדורם בת אבימאל בן עבר בן שרו, והיא הביאה עמה מעבר הנהר את שרח בתה, והיתה בת ג' שנים ותגדל הנערה בבית יעקב. והדברים תמוהים דא"כ איך נחשבה בכלל שש עשרה נפש שילדה זלפה ליעקב. ואף אם נדחוק לפרש ותלד שגדלה אותה זלפה, עדיין יקשה איך נחשבה בכלל שבעים נפש כיון שאינה מיוצאי ירך יעקב, וקרא אמר הבאים ליעקב יוצאי ירכו. הכתב והקבלה, וכעין זה כתב בפי' הטור.
[6] ספורנו
[7] אדרת אליהו פסוק ח
