מקרא
דברים פרק כ
(א) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ב) וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם סמוך לצאתכם מגבול ארצכם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן המשוח לכך והוא הנקרא משוח מלחמה[1] וְדִבֶּר אֶל הָעָם:
(ג) וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ בלבכם וְאַל תַּחְפְּזוּ לנוס מפני אויביכם[2]וְאַל תַּעַרְצוּ תשברו[3] מִפְּנֵיהֶם:
(ד) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:
(ה) וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ לא דר בו[4] יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ:
(ו) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ שלא באה השנה הרביעית, כי המנהג בכרם בבוא תבואתו שיחולו שם וילכו בו בחלילים, וצוה הכתוב (ויקרא יט כד) שיהיה כל פריו קדש הלולים, שיהללו את השם הנכבד בשמחה[5] יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה בגלל שלא חילל את הנטעי רבעי בכרם וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:
(ז) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה בגלל שלא שב לביתו שביטל חובתו להיות עם אשתו ולא שמע לדברי הכהן[6] וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה:
(ח) וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא להלחם ולהרוג אחרים[7] וְרַךְ הַלֵּבָב שמפחד ליהרג בעצמו יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ:
(ט) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ וימנו[8] שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: ס
(י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם בערי שבעת האומות הקריאה היא לעבדות תשלום מיסים ושיעזבו ע"ז שלהם ובערים האחרות רק מסים ועבדות[9]:
(יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס שיעלה עליהם מלך ישראל או הסנהדרין מס לבנות בית למלך וערי המסכנות אשר לו, וכן לבנין בית השם וַעֲבָדוּךָ שיוכל כל איש מישראל ליקח מהם לחטוב עציו ולשאוב מימיו ונותן לו שכר הראוי[10]:
(יב) וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:
(יג) וּנְתָנָהּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ כל הזכרים הנלחמים נגדך[11] לְפִי חָרֶב:
(יד) רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ בכל מלחמה כשיבואו בני ישראל לגבול העמים מותרים באכילת כל האיסורים כשירעבו[12] אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָךְ:
(טו) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא משבעת האומות מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה:
(טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה משבעת האומות אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה אם לא השלימו איתך:
נביא
ירמיה פרק לה
ה וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת מהגביעים היו מוזגים יין לכוסות. וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן:
ו וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם:
ז וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם לא בית ולא כרם ולא שדה. כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם:
ח וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ:
ט וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ:
י וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ:
יא וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם וכשבא נ"נ לארץ, עזבנו האוהלים, ובאנו לירושלים מפניו:
יב וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
יג כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר מבני רכב. לִשְׁמֹעַ אֶל דְּבָרַי נְאֻם יְקֹוָק :
יד הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו קיימו את ציווי אביהם לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי ולדבר יְקֹוָק , בנ"י לא שומעים:
טו וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר שֻׁבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּשְבוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי:
טז כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי:
יז לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ:
יח וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם בשכר ששמעתם לדברי אביכם,וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם:
יט לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים שיהיו יראי יְקֹוָק וחושבי שמו ונכנעים לעבודתו:
כתובים
איוב פרק כ
דברי צופר:
(א) וַיַּעַן צֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר: (ב) לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי לכן מחשבותי יכריחו אותי להשיב לך תשובה וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי ובעבור החושים וההרגשות שיש בי אענה לך על טענותיך: (ג) מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע מה שיסרת אותי על ידי שהכלמת וביישת אותי ושמעתי אותך וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי ולכן רוח ורצון בינתי יענה לך: (ד) הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ האם אתה יודע את זאת מימות עולם ממתי שהאדם נמצא וקיים על הארץ?: (ה) כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרוֹב השמחה של הרשעים היא קצרה וְשִׂמְחַת חָנֵף עֲדֵי רָגַע ושמחת החנף הרשע הוא לרגע קצר: (ו) אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ אפילו אם תראה הצלחת הרשע שיגיע עד לשמים וינשא עד לענן: (ז) כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ יתגלגל ממקומו הגבוה למטה ויאבד לנצח עד כל מי שראה אותו ישאל איה הוא שהרשע יאבד ויעלם: (ח) כַּחֲלוֹם יָעוּף כמו החלום שנעלם מיד כשמתעורר האדם משנתו וְלֹא יִמְצָאוּהוּ כך גם הצלחת הרשע תעלם ולא ימצאו מכיריו אותו וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה וינדוד הרשע כמו חזיון - מראה החלום שבלילה: (ט) עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף העיניים שראו אותו תמיד לא יוסיפו יותר לראותו וְלֹא עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ וגם אנשי מקומו לא יראו אותו: (י) בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים בני הרשע ילכו לרצות ולפייס את העניים שאביהם הרשע גזל וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ וידיו של הרשע כאשר עדיין חי יצטרכו להשיב את חזקו - כספר שגזל לנגזלים העניים: (יא) עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עלומו עֲלוּמָיו וְעִמּוֹ עַל עָפָר תִּשְׁכָּב הרשע ישכב בעפר - ימות עם עצמות שעדיין מליאות נעורים שימות פתאום צעיר ומלא כח: (יב) אִם תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה אם תהיה לו עצה רעה לעשות שהיא מתוקה בשביל הרשע שאוהב לעשות רעות (כמו שאוהבים דבר מתוק) יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ יסתיר את אותה הרעה תחת לשונו עד שתהיה לו הזדמנות לעשותה: (יג) יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה מרוב שאוהב את רעותיו יחמול עליהם שלא יפסידם ולא יעזבם - שישמור עליהם היטב וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּוֹ וימנע את רעותיו מלהגלות וישמרם בתוך חכו: (יד) לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ וענשו של הרשע שהאוכל מתהפך במעיו שאין לו בסופו הצלחה במעשיו מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ וכאילו שיש בתוך בטנו ארס של נחשים שמזיק לו: (טו) חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ כל העושר שבלע ע"י שגזל מהחלשים והעניים יקיאו מִבִּטְנוֹ וה' יגרש ממנו את כל מה שבלע לתוך בטנו יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל שכל עושרו והצלחתו תסתלק ממנו:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף א
אין מעבירין על המצות
א. "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה" מצוה שתבוא לידו תחלה, יעשנה. ולא ידחה את עשייתה מפני מצוה אחרת שרוצה עכשיו לעשות, וכל שכן שלא יניחנה לגמרי כדי לעשות אחרת. וכן אסור להחמיצה ולדחות את עשיית המצוה לאחר מכן אפילו אם אינו בגלל מצוה אחרת. וזה שאמרו "אל תחמיצנה", לזמנה[13].
ב. אפילו אם לא נטל עדיין המצוה הראשונה בידו ממש אלא שהיא סמוכה אליו יותר ממצוה אחרת אסור לעבור ממנה וליקח האחרת כגון תפילין המונחות בסמוך אליו והטלית רחוקה ממנו לא יעביר על התפילין (מ"ב סי' כה ס"ק ד)
ג. דין זה נאמר רק כשרוצה לקיים ב' מצות, כגון שרוצה להניח טלית ותפילין איזה שיפגע תחלה צריך לעשות, משום שאין מעבירין על המצוות. אבל אם אין לו פנאי לקיים שניהם רק אחת מהם, לא שייך בזה אין מעבירין, אלא אדרבה מקיימים אנו את המצוה החמורה, כגון ציצית ותפילין, תפילין חמורה שהיא קדושה ביותר וגם חובת הגוף, וכן כל כיוצא בזה,
ד. וכן אם אינו רוצה כעת לקיים שניהם ואחת תדירה ואחת שאינה תדירה יעשה את התדיר, על פי הכלל שתדיר עדיף
ה. וכן אם מצוה אחת עוברת ומצוה השניה אינה עוברת, יעשה העוברת[14]
[1] רש"י
[2] אבע"ז
[3] ת"א
[4] אבע"ז
[5] רמב"ן
[6] ת"י
[7] רבינו בחיי
[8] רבינו בחיי
[9] רמב"ן
[10] רמב"ן
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] משך חכמה
[13] והוא איסור מן התורה, שנאמר [שמות י"ב י"ז] ושמרתם את המצות, קרי ביה "המצות" בחירק, שלא תחמץ ותיישן (כן כתבו תוס' ביומא ל"ג בהדיא ועי' מש"כ המ"א ס"ס קמ"ז, והרדב"ז בתשובתו ח"א סי' תקכ"ט כתב שהוא דרבנן, ונעלם ממנו דברי תוס' שם, וכ"כ תוס' בזבחים נ"א).
[14] (וכן מוכח בקדושין כ"ט ע"ב לפדות בנו ולעלות ברגל, רי"א יעלה כו' שזו מצוה עוברת, וחכ"א יפדה, שנא' [שמות ל"ד כ'] בכור בניך תפדה, וכ"כ רמב"ם בפי"א מהל' בכורים הל' ד', ואם כן דוקא התם דכתיב קרא, אבל בשאר מצות מודים חכמים, וכן כתב המ"א בסי' תרנ"ו
