מקרא
דברים פרק יח
(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:
(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ והוא מין ממיני הכשוף על דרך הפשט, או עבודה זרה הנקראת "מולך" על דעת רבותינו (סנהדרין סד:) עושה מדורות אש מכאן ומכאן ומעבירו בין שתיהם קֹסֵם קְסָמִים היא מחשבה בעתידות בכלל מְעוֹנֵן הוא היודע בעננים וּמְנַחֵשׁ הוא המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף[1]וּמְכַשֵּׁף:
(יא) וְחֹבֵר חָבֶר שמצרף נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד וְשֹׁאֵל אוֹב ששמו פיתום ומדבר משחיו ומעלה את המת בבית השחי שלו וְיִדְּעֹנִי מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר העצם ע"י מכשפות[2] וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה[3]:
(יב) כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:
(יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים[4]: ס
(יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ אלה הגוים אשר אתה יורש על כרחם צריכים הם להיות שומעים אל מעננים ואל קסמים לפי שאין הקב"ה מדבר עמהם ואינו משרה שכינתו עליהם וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אינך צריך כמותם לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שהרי - :
(טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי שיצוה לך מצות שבתורה ולא בנביא וחולם חלום שיאמר לך לעבוד ע"ג יָקִים לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:
(טז) כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת:
(יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:
(יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו היינו גוף דבר הנבואה בלי שנוי וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ היינו באור הנבואה שהיה מבין ברוה"ק כל הרמוז באותה נבואה מה שלא כל ישראל הבינו והוא פירש להם כפי אשר יצוה ברוה"ק ולא כל הרמוז[5]:
(יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי שאינו רוצה לעשות מה שנביא אומר לו, ואפילו אם עבר על דברי עצמו, והכובש נבואתו קרי ביה "לא ישמע" שאינו רוצה להשמיע נבואתו כגון יונה בן אמיתי[6] אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ אילו שלשה מיתתן בידי שמים:
(כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אין הענין לומר שאם בא אחד ואמר בחלומי ראיתי והנה פעור אומר לי שתזהרו במצות הלולב, שיהא חייב מיתה, כי זה פטור הוא אבל הענין, שיאמר ראיתי פעור כי הוא האלהים והוא מצוה שלא לאכול בשר חזיר, וכן אם יגיד בשמו כי כזה וכזה עתיד להיות, מאחר שיאמר כי הנעבד ההוא הוא האומר ועושה גוזר ומקיים, יומת בחנק[7] וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא מיתה בידי אדם[8]:
(כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר כשיצוה לשעה איזו מצוה כגון אליהו בהר הכרמל ויהושע שהקיף יריחו בשבת וצוה את הכהנים לשאת את הארון בירדן ולעמוד שם עד שיעברו כל העם איך נדע שהם דברי אמת ושאחר הוא נביא שקר[9] אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק כדי שנהרוג את הנביא[10]:
(כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְקֹוָק וכגון שאין שם תשובה ומעשים טובים שינחם הקב"ה ויעכב הפרענות או שינבא דבר שאינו תלוי לא בזכות ולא בחובה[11]וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְקֹוָק בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ כי אמנם לא תתחדש מצוה אפילו לשעה להמון אם לא יהיה עמה איזה אות כמו שהיה ביהושע בבקיעת הירדן ונפילת חומת יריחו. ובאליהו ירידת האש מן השמים[12]: ס
דברים פרק יט
(א) כִּי יַכְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם:
(ב) שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:
נביא
ירמיהו פרק לג
כג וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
כד הֲלוֹא רָאִיתָ מָה הָעָם הַזֶּה דִּבְּרוּ לֵאמֹר שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק בָּהֶם וַיִּמְאָסֵם שהעם אמרו, שכמו שיְקֹוָק מאס במשפחת דוד מלמלוך, ובמשפחת הלווים מלעבוד, וְאֶת עַמִּי יִנְאָצוּן מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם גרמו לעמי לבזות ולמאוס ביְקֹוָק , ושלא יהיו בנ"י, לפְנֵי שתי המשפחות האלו:
כה כֹּה אָמַר יְקֹוָק אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי כמו, שלא תפסיק ברית היום והלילה שלא שובתים לעולם, ולא יתבטלו כל החוקות ששמתי בשמים ובארץ:
כו גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים כך, לא אמאס בזרע האבות ובזרע דוד למלוך על ישראל, ואשיב אותם ברחמים לארצם:
ירמיה פרק לד
א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ וְכָל מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ נ"נ וכל העמים שתחתיו, באים על ירושלים. וְכָל הָעַמִּים נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלַם וְעַל כָּל עָרֶיהָ לֵאמֹר:
ב כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ:
ג וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן וְעֵינֶיךָ אֶת עֵינֵי מֶלֶךְ בָּבֶל תִּרְאֶינָה וּפִיהוּ אֶת פִּיךָ יְדַבֵּר וּבָבֶל תָּבוֹא:
ד אַךְ שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כֹּה אָמַר יְקֹוָק עָלֶיךָ לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב לא תמות במלחמה בחרב:
ה בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ תמות בשלום וכבוד, וישרפו כֵּליך, כמו שהיו שורפים את כלי המלכים שהיו לפניך. וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ יספידו ויאמרו: "הוי! היכן אדוננו? ". כִּי דָבָר אֲנִי דִבַּרְתִּי וכך יהיה. נְאֻם יְקֹוָק :
ו וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלָם:
ז וְחֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר:
ח הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר אחר שצדקיהו, כרת עם ישראל ברית, לשחרר העבדים בשנה השביעית. (כמצוות התורה):
ט לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ שלא יעבוד איש את אחיו, אחר שש שנים:
י וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ שמעו לקולו ושילחו העבדים לחופשי:
יא וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת חזרו ולקחו העבדים ששחררו:
כתובים
איוב פרק יט
מענה איוב
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים עד מתי תשימו את נפשי ביגון ובצער ותדכאו ותשפילוני בדבריכם: (ג) זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים תַּכְלִימוּנִי לֹא תֵבֹשׁוּ תַּהְכְּרוּ לִי כבר עשר פעמים ביישתם אותי ואתם לא מתביישים להתנהג אלי בניכור כאילו שאני זר בעיניכם: (ד) וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי ואפילו אם באמת שגגתי וטעיתי זה נשאר איתי ורק אני יודע מהם שגגותי שהם לנות וישנות בליבי וכל דבריכם ששגגתי הם הבל שאין בהם דבר אחד נכון: (ה) אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ אם תחליטו להרשיע אותי ותגדילו את טענותיכם עלי ותוכחו ביסורישודאי חטאתי וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי ותחרפו ותביישו אותי בהוכחתכם: (ו) דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי תדעו שה' עיוות את דיני ובכל מקום רוצהלצודני וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף ומקיף אותי שלא אוכל להמלט ממצודתו: (ז) הֵן אֶצְעַק חָמָס וְלֹא אֵעָנֶה הנה אני צועק שחומסים אותי ולא נענה. שלא עוזרים לי אֲשַׁוַּע וְאֵין מִשְׁפָּט ואני משווע - וצועק על עיוות דיני ולא עושים לי משפט לברר את טענותי: (ח) אָרְחִי גָדַר וְלֹא אֶעֱבוֹר וְעַל נְתִיבוֹתַי חֹשֶׁךְ יָשִׂים את דרכי חסם וסגר בגדר ובחשיכה כדי שלא אעבור ואראה את דרכי איך ללכת: (ט) כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט וַיָּסַר עֲטֶרֶת רֹאשִׁי הפשיט והסיר ממני את כבודי ואת עטרת ראשי שמכבדתני: (י) יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַךְ וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי שובר אותי מכל צד שאני הולך ומסיע ומסלק ממני את התקוה שלי שאוכל לשוב לקדמותי כמו שעוקרים עץ ממקומ שלא חושבים לנטוע אותו שוב במקומו: (יא) וַיַּחַר עָלַי אַפּוֹ וַיַּחְשְׁבֵנִי לוֹ כְצָרָיו מעורר עלי את חרון אפו ומחשיב אותי כאויבו: (יב) יַחַד יָבֹאוּ גְדוּדָיו וַיָּסֹלּוּ עָלַי דַּרְכָּם "גדודי" יסוריו באים עלי יחד וסוללים את דרכם כדי לבוא עלי וַיַּחֲנוּ סָבִיב לְאָהֳלִי וחונים סביב לביתי ופוגעים בי: (יג) אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק ויסוריי וחולאי גרמו לאחי להתרחק ממני וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי וכל יודעי שמכירים אותי נהיו זרים אלי כלא מכירים אותי: (יד) חָדְלוּ קְרוֹבָי וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי הפסיקו להיות לי לידידים כל קרובי וכל יודעי שכחו אותי: (טו) גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי נָכְרִי הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם אפילו הגרים בביתי ושפחותי מחשיבים אותי לאדם זר:
